החלטה בתיק ה"פ 1034-08 - פסקדין

א.         רקע עובדתי

1.         לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 27.1.11, במסגרתו הוריתי על דחיית התובענה בהתאם להוראת תקנה 157(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, בשל העדר התייצבות המבקש לדיון. אין זו הפעם הראשונה שהמבקש עותר לביטול פסק דין המורה על דחיית התובענה. ביום 4.11.10 נעתרתי לבקשה לבטל פסק דין שניתן ביום 25.8.10, לפיו נדחתה התביעה בשל התעלמות המבקש מהוראות בית המשפט.

2.         עסקינן בתובענה לביטול שטרי משכנתא אשר הוגשו על ידי הבנק המשיב להוצאה לפועל, והמתייחסים לדירת המגורים של בועז בתיה ז"ל (להלן: " המנוחה"). בד בבד עם הגשת התביעה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע של הליכי פינוי הדירה עליהם הורה ראש ההוצאה לפועל (בש"א 21995/08). לטענת המבקשת בתובענה (המנוחה), היא אמנם חתמה, ביום 15.3.95, על שטר משכנתא להבטחת הלוואה שקיבל בנה, בועז אליאב, אך למיטב ידיעתה הלוואה זו נפרעה. שטר תיקון משכנתא, עליו חתמה ביום 26.4.99, כלל תנאים שלא נזכרו בשטר המשכנתא המקורי, ואשר המנוחה  טענה כי היא לא היתה מודעת להם. לפיכך, טענה המנוחה, שטר המשכנתא ושטר תיקון המשכנתא בטלים.

3.         במועד הדיון המוקדם, ביום 13.7.10, הודיע ב"כ המבקשת כי היא נפטרה כחודשיים קודם לכן, והסביר כי "בטעות" לא הודיע על כך לבית המשפט עובר למועד הדיון. ב"כ המבקשת הבהיר כי אינו יודע מי הם יורשיה. בעקבות הודעת ב"כ המבקשת, ביקש ב"כ המשיב להורות על מחיקת התביעה וביטול צו עיכוב ההליכים. למרות התנהלותו התמוהה של ב"כ המבקשת, אפשרתי לו להודיע לבית המשפט בתוך 30 ימים מי הם יורשיה של המבקשת, והבהרתי כי אם לא יעשה כן התובענה תימחק מחוסר מעש. כמו כן, קבעתי כי את הוצאות הישיבה המיותרת, בסך 5,000 ש"ח, ישלמו יורשי המבקשת אם ימשיכו לנהל את ההליך.

4.         ביום 24.8.10, לאחר שחלף המועד להודעה על זהות יורשיה של המבקשת והודעה זו לא ניתנה, הגיש המשיב בקשה לדחיית התביעה על הסף. בהתאם להחלטתי מיום 13.7.10, הוריתי על מחיקת התביעה על הסף מחוסר מעש. ביום 1.9.10 הגיש עיזבון המבקשת בקשה לביטול פסק הדין וביום 4.11.10, לאחר שהתקבלו תגובות הצדדים לבקשה, החלטתי להיעתר לבקשה ולבטל את פסק הדין. אמנם, ב"כ המבקשת לא מילא אחר החלטתי מיום 13.7.10, אך הסתבר כי גם ידי המשיב לא היו נקיות. בהחלטה על ביטול פסק הדין קבעתי כי תצהיר המנוחה לא ישמש כראיה בתיק, וכי בנה של המנוחה, ב.ג., ייצג את העיזבון ויוכל להגיש תצהיר חלופי במקום אמו שנפטרה. כמו כן קבעתי כי " המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים ותזמנם לדיון מוקדם בהמרצת הפתיחה ביום 27.1.11 שעה 0830".

5.         בהתאם להחלטה הנ"ל, הוגש לבית המשפט, ביום 15.12.10, תצהירו של ב.ג.- בנה של המנוחה. אך במועד הדיון המוקדם, ביום 27.1.11, לא התייצב איש מטעם העיזבון לדיון. ב"כ המשיב הודיעה כי שוחחה עם עו"ד שריג, ממשרדה של ב"כ המבקשת, כמה דקות קודם לכן, וכי הלה טען כי לא ידע על מועד הדיון, ואז השיחה נקטעה. ב"כ המשיב אף ציינה כי ביום 25.1.11 הגישה בקשה לדחיית התובענה על הסף בגין אי תשלום ההוצאות בסך 5,000 ש"ח שנפסקו בדיון המוקדם הראשון, וכי על גבי הבקשה צויין במפורש כי הדיון המוקדם קבוע ליום 27.1.11. לפיכך, עתרה ב"כ המשיב לדחיית התביעה על הסף. לאחר שבדקתי ומצאתי כי במחשב בית המשפט קיים אישור מסירה של החלטתי מיום 4.11.10, במסגרתה נקבע מועד הדיון המוקדם, וכאשר היה ברור כי ב"כ העיזבון קיבל את ההחלטה, שכן פעל על פיה והגיש תצהיר חלופי מטעם היורש ב.ג., ומשהתברר גם כי העיזבון לא טרח מעולם למלא אחר החלטתי מיום 13.7.10 ולשלם למשיב את הוצאות אותו דיון בסך 5,000 ש"ח, החלטתי לדחות את התביעה לפי תקנה 157(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. מכאן הבקשה שלפניי, לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד.

ב.         טענות הצדדים

6.         לטענת המבקש, יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, שכן לא נשלחה לו כל הודעה על הדיון. המבקש אינו מכחיש את קבלת ההחלטה מיום 4.11.10, אלא שהוא סבור כי היא איננה מהווה "הודעה כראוי" על קיומו של דיון, כנדרש לפי סעיף 157(3) לתקסד"א. המבקש טוען כי בית המשפט לא קבע את התיק לדיון מוקדם, וכי מן ההחלטה עולה כי המזכירות היתה אמורה לשלוח לו זימון נוסף ונפרד לדיון המוקדם. עוד טוען המבקש כי הבלעת מועד הדיון בתוך ההחלטה על ביטול פסק הדין גרמה לכך שהוא לא הבחין בו. כך, גם העובדה שמועד הדיון הופיע על גבי הבקשה לדחייה על הסף שהגיש המשיב יומיים לפני הדיון המוקדם אינה מהווה הודעה כראוי על מועד הדיון (ב"כ המבקש אינה חולקת על כך שהבקשה הומצאה למשרדה עוד ביום 25.1.11).

טעם נוסף לביטול פסק הדין מוצאת ב"כ המבקש בעובדה שב"כ המשיב הטעתה את בית המשפט כאשר טענה כי השיחה בינה לבין עו"ד שריג, בבוקר יום 27.1.11, נקטעה בעוד שבפועל הבהיר עו"ד שריג לב"כ המשיב כי הוא מתכוון להגיע באופן מיידי לבית המשפט וביקש שתמתין לו (הלה אגן הגיע לאחר מתן פסק הדין).

אשר לאי תשלום ההוצאות שנקבעו בדיון המוקדם הראשון, סבורה ב"כ המבקש כי בית המשפט לא התנה את המשך ההליכים בתשלום ההוצאות, מה גם שלא היה ברור מי צריך לשאת בהוצאות אלו. זאת ועוד, ב"כ המשיב לא פנתה למבקש בדרישה לתשלום ההוצאות, עד למועד הגשת הבקשה לדחייה על הסף, ביום 25.1.11. ב"כ המבקש מדגישה כי אי ההתייצבות לא גרמה כל נזק לקידום ההליך, שכן ממילא בית המשפט הורה זה מכבר על הגשת תצהירים, וכל שנותר הוא לקבוע את התיק לשמיעה.

לבסוף טוענת ב"כ המבקש כי אם אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק, הרי שעל בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולהורות על ביטול פסק הדין בשל מאזן הנוחות וסיכויי התביעה. טענה זו סומכת ב"כ המבקש על דברים שנאמרו בהחלטת בית המשפט מיום 4.11.10, ועל דברי בית המשפט בהחלטה להורות על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל. ב"כ המבקש אף מדגישה את שיקול הדעת הרחב הנתון לבית המשפט בבואו לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, וטוענת כי אי ביטול פסק הדין בנסיבות המקרה דנן מהווה מעשה שאינו מידתי.

7.         המשיב סבור כי יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין על הסף וזאת בשל היעדר תצהיר התומך בכל אחד ואחד מטיעוניה. טענתה העיקרית של ב"כ המבקש הינה כי לא היתה מודעת למועד הדיון שנקבע ליום 27.1.11, וטענה זו אינה נתמכת בתצהיר. המבקש צירף לבקשתו תצהיר של עו"ד שריג, המתייחס אך ורק לטענה כי ב"כ המשיב הטעתה את בית המשפט כאשר טענה כי שיחת הטלפון בינה לבין שריג, בבוקר הדיון ביום 27.1.11, התנתקה.

לטענת המשיב, אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק, שכן ב"כ המבקש ידעה על המועד שנקבע לדיון. תקנה 157(3) לתקסד"א אינה מחייבת המצאת זימון פורמלי לדיון כתנאי לדחיית התביעה או מחיקתה, אלא "הודעה כראוי" בלבד. הודעה כזו ודאי ניתן למצוא בהחלטת בית המשפט מיום 4.11.10. המשיב מדגיש כי אי ההתייצבות לדיון ביום 27.1.11 היה רק מחדל אחד בשרשרת מחדלים מצד המבקש, המלמדת על זלזול חמור כלפי בית המשפט ושוללת מן המבקש סעד של ביטול פסק הדין.

זאת ועוד, בניגוד לטענת ב"כ המבקש, עו"ד שריג לא אמר לב"כ המשיב כי הוא מתכוון להגיע באופן מיידי לבית המשפט, אלא ניתק את השיחה. מכל מקום, עו"ד שריג לא הזדרז להגיע לבית המשפט, ואף ששיחת הטלפון הסתיימה לכל המאוחר בשעה 8:45, בשעה 9:15, עת סיים בית המשפט לתת את החלטתו, הוא טרם הופיע.

דין הבקשה להידחות גם מן הטעם שהמבקש לא שילם את ההוצאות בסך 5,000 ש"ח  שנפסקו בדיון המוקדם הראשון. בית המשפט קבע כי על היורשים לשלם את הסך האמור " אם ימשיכו בתיק". מהוראה זו עולה כי תשלום ההוצאות היה גם היה תנאי להמשך ההליך. השאלה אם המשיב דרש או לא דרש מהמבקש את תשלום ההוצאות איננה רלבנטית.

אין מקום לביטול פסק הדין לפי שיקול דעתו של בית המשפט. הפסיקה קבעה לעניין זה מבחן כפול: סיבת אי ההתייצבות וסיכויי ההצלחה בתביעה. אי ההתייצבות במקרה דנן נובעת מזלזול חמור בבית המשפט, ולכן אינה מזכה בביטול פסק הדין. גם אם אי ההתייצבות היא תוצאה של רשלנות מצד עורכי הדין, אין מקום לבטל את פסק הדין ותרופתו של בעל הדין במקרה כזה הינה בתביעת פיצויים כנגד עורך דינו.

אשר לסיכויי התביעה - המבקש כלל לא התייחס בבקשה לטיעוני התביעה ולסיכויי הצלחתה, וממילא לא תמך את טענותיו בעניין זה בתצהיר, כנדרש. 

ג.           דיון והכרעה

1.         ביטול פסק הדין מחובת הצדק